|
לכל בית יש חדר רחצה. לא במקרה השתמשתי במילה חדר
רחצה ולא חדר אמבטיה. גם בשיכונים של שנות ה- 50 היו חדר רחצה. במקרה הטוב הקירות
היו מחופים בבלטות של רצפה במקרה הגרוע הוא היה צבוע בצבע שמן והס מלהזכיר אמבטיה.
היה שם כיור מקלחון וגם השירותים היחידים בדירה. במשך השנים השתפר המצב השירותים
קיבלו חדר נפרד וחדר הרחצה התקדם למעמד חדר עם אמבטיה והקירות התהדרו באריחי חרסינה
לבנים או עם שיא השכלול אריחים ירקרקים. במשך שנים חדר האמבטיה היה מקום
אחסנה
לכביסה המלוכלכת, לנעליים ולכל מיני דברים שלא בדיוק מצאו להם מקום אחר בבית.
עם השנים ועליית רמת החיים קיבל גם חדר האמבטיה
מקום של כבוד בסדר העדיפויות בעיצוב דירות ובתים. הוקצו גומחות של
מקלחונים
בנוסף לאמבטיות ובאופן כללי חדרי האמבטיות גדלו בשטיחם. בחלק נכבד מהדירות בבנייניי
המגורים בנוסף לשירותים הנפרדים נוספו שירותים בחדר האמבטיה המקלחון קיבל קירות
זכוכית, הכיור היה חלק ממשטח שיש והעיקר, מאריחי חרסינה משעממים עברנו לאריחי
חרסינה במגוון רחב מאוד של צבעים דוגמאות וטקסטורות. בקיצור חגיגה לעיניים ולנשמה.
כיום חדר האמבטיה מקבל את מלוא תשומת הלב. כמעט בכל
דירה ובודאי בבתים פרטיים יש חדר אמבטיה צמוד לחדר ההורים, חדר אמבטיה גדול יותר
ליד חדרי הילדים ועוד חדרון בקידמת הבית עם שירותים כיור ומראה עבור האורחים. כו
חדרי הרחצה מעוצבים עם כלים סניטרים במגוון צורות וצבעים עם ארונות מפוארים ברמה
כזו או אחרת ממש חוויה מתוך
סרטונים
של פרסומות לעיצוב חדרי אמבטיה. |